גביש רחל איטה הי"ד
גודל טקסט      
ישובי המועצה
תיירות
תעשייה
רבנות שומרון
מועצה בחירום
יזכור
פניות ציבור

גביש רחל איטה הי"ד

 

תושבת אלון מורה

נרצחה בביתה מאש מחבלים

יחד איתה נרצחו אביה, בעלה ובנה

ט"ז ניסן תשס"ב (28.3.2002)

בת 51 במותה

הותירה ששה ילדים, נכדה ואח

הובאה למנוחות בבית העלמין באלון מורה

 

קורות חייה
רחל איטה, בת לאה (לילי) ויצחק קנר, נולדה בישראל בכ"א באדר ב' תשי"א (29.03.1951). אחותו הבכורה של משה, בת להורים ניצולי שואה שעלו ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה. האם – ניצולת מחנה ההשמדה ברגן-בלזן, והאב – ניצל לאחר עבודות כפייה מסיביר, אחרי שגורש מפולין.
רחל גדלה בקריית מוצקין, בבית מטופח ובידי הורים מסורים שייעודם בחיים היה לגדל את שני ילדיהם, שלא יחסר להם דבר. הילדים גודלו כנסיכים, מטופלים ועטופים באהבה. רחל הוענקה בטוב ביותר. השכלה וחינוך היו חשובים בביתה, וההוריה דחפוה להגיע גבוה ככל שאפשר. היא למדה בבית ספר יסודי בקריית מוצקין, המשיכה ללימודי תיכון באולפנת סגולה, ובכל מקום הצטיינה בכל המקצועות.
מתוך רצון לבנות לעצמה עולם משלה בתוך מציאות עוטפת זו שמבית, כבר בהיותה ילדה קטנה אהבה רחל לקרוא ספרים. זו הייתה לה דרך למפלט, מקום לעצמה, מקום שלאיש אין אפשרות להיכנס. כתוצאה מכך, הפכה להיות עשירה במילה הכתובה. חיבוריה היו מרשימים, והכתיבה הפכה לה לדרך ביטוי מרכזית בחייה.
רחל התברכה בכישורים נוספים לרוב. היא אהבה מאד לרקוד, לשיר, להציג, הייתה חניכה פעילה בתנועת הנוער "עזרא" ופעילה חברתית ותורמת לסביבה בתחומים רבים. היא גם בורכה בכשרון מוזיקלי. התמידה להתאמן בפסנתר מדי יום במשך כשבע שנים, הפליאה לנגן, למדה בקונסרבטוריום וסיימה את לימודיה שם, כהרגלה, בהצטיינות.
לאחר שירות לאומי, אותו עשתה במודיעין ובמבוא חורון, החלה רחל ללמוד באוניברסיטת חיפה. לאחר שנה עברה לירושלים, והשלימה את התואר הראשון שלה בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה וספרות באוניברסיטה העברית בירושלים. תוך כדי לימודיה עבדה כספרנית באוניברסיטה, ואחר כך כמורה בירושלים.
במקביל להתפתחותה המקצועית באוניברסיטה, רחל העשירה את עצמה בתחומים לא פורמליים. תמיד רצתה לדעת כמה שיותר, בכמה שיותר תחומים. היא רצתה ללמוד את נפש האדם, וקשרה קשרים עם מגוון רחב של אנשים.
בירושלים רחל הכירה את דוד גביש. השניים נישאו, ובמשך השנים נולדו שבעת ילדיהם: אברהם, מנשה, ישורון, אביגדור, צופיה, לאה ואסף. המשפחה גרה בירושלים ובקדומים, ואת בית הקבע שלהם הקימו באלון מורה.
אחרי כמה שנים בהן הייתה מורה, עברה רחל לעבוד כמנהלת מעון באלון מורה. ובמקביל עשתה הסבה לייעוץ באוניברסיטת בר אילן. בהמשך למדה לתואר שני במכללת אורות. היא עבדה כמורה ויועצת באריאל ובאלון מורה, ומשנת 2000 עבדה כמנהלת מכללה באלון מורה.
מתוך רצון לחנך את ילדיה באורח שונה משהכירה, רחל למדה הנחיית הורים, מודעות וייעוץ בין-זוגי במכון אדלר, והייתה למנחת קבוצות הורים מטעם המכון. לימים למדה פסיכודרמה וגישור, והשתמשה בכישוריה הרבים בעבודתה כמורה וכמנהלת. בין היתר, ערכה ימי עיון לנשים על משפחה וזוגיות.
ביום חמישי בערב, ט"ז בניסן מוצאי חג הפסח תשס"ב (28.03.2002), שהו בבית משפחת גביש שבמרכז אלון מורה שלושה-עשר מבני המשפחה ושכן מהיישוב. דוד גביש, אבי המשפחה, פנה לצאת מן הבית למשחק הכדורסל המסורתי של מוצאי שבתות וחגים, ורעייתו התכוונה ללוותו. מחבל חמוש, שחדר לישוב ממחנה הפליטים עסכר שבקרבת שכם, התקרב אל הבית המואר, ובדיוק כשבני הזוג פתחו את הדלת על מנת לצאת פתח באש תופת לכיוונם, והתקדם אל הבית.
רחל נהרגה מייד. דוד בעלה נפצע אנושות. אברהם בנה, רעייתו, בתו ואביה של רחל, יצחק קנר, ישבו באותה עת ליד שולחן האוכל הנמצא בסמוך לדלת הכניסה. שאר בני הבית היו בקומה השנייה. יצחק נפגע ונהרג במקום. הבן אברהם, קצין צה"ל, נפצע והחל זוחל לכיוון המדרגות על מנת להגיע לנשקו. רעייתו ובתו הצליחו להסתתר מתחת לשולחן. הוא הספיק לקבל את הנשק מאחיו, אולם נהרג בהתקפת הירי השנייה של המחבל.
כעבור כמה דקות, לאחר שכיתת הכוננות הצליחה לרתק את המחבל לאחד החדרים והחלה לחלץ את בני הבית, הוטס דוד לבית חולים תל השומר, אך שם נפטר באותו ערב.
רחל הייתה בת 51 במותה. הותירה ארבעה בנים, שתי בנות, נכדה ואח. בבוקר שלמחרת הרצח נקברו זה לצד זה באדמת אלון מורה הצופה לשכם: יצחק קנר, רחל, דוד ואברהם גביש – שלושה דורות מפוארים של בניין הארץ, תורה וגבורה. אלפים ליוו אותם בדרכם האחרונה. "משפחת גביש היתה מעמודי התווך של היישוב אלון מורה ושל ההתיישבות בשומרון בכלל", מבכים אוהביהם, "הירצחם הותיר בנו חלל פעור של כאב."
 

ת.נ.צ.ב.ה

דרונט בניית אתרים